דרכי התמודדות עם הבריונות ברשת

 

הרבה אנשים חווים בריונות ברשת בחייהם, ומגיעים לנקודה שבה הם לא יודעים איך לצאת ממנה , הם לא יודעים כיצד להתמודד ,כיצד לתפקד , את מי לשתף את מי לא לשתף , איך לגרום לבריונים להפסיק כתבה זו תעסוק בכמה וכמה דרכי התמודדויות:

 

 

 

בסקר שבוצע ב2015, כ-49% מהילדים ובני הנוער בישראל, בכיתות ד עד ט חווים בריונות ברשת, בין אם זה בווצאפ, פייסבוק אינסטגרם או סנאפצאט.

63% מבני הנוער מחזיקים במכשיר נייד, והרבה מבני הנוער לא יודעים איך העלבה והצקה לאחר, בעזרת הרשתות החברתיות, יכולה לפגוע. הם אינם מודעים לסכנות ולהשלכות שיש לכך.

איומים, התחזות, פגיעה בפרטיות ולשון הרע הם דוגמאות לעבירות פליליות שנעשות ברשת. גם אם רק עשית לייק, הצטרפת לקבוצה או שיתפת פוסט, שבמהותו הוא עבירה פלילית, אתה גם שייך לקבוצה שם הבריונים.  בריונות מקוונת/ אלימות ברשת – כל אלו שמות של אותה תופעה, אשר העתיקה את האלימות והבריונות מהרחוב על המרחב הווירטואלי.

 

הרבה מהילדים ומבני הנוער שנפגעים לא יודעים מה הם צריכים לעשות במקרים בהם הם חווים השפלה ופגיעה דרך רשת האינטרנט. קיימות הרבה אפשרויות שאפשר לעשות במקרים כאלו. אחת האפשרויות היא לספר להורים שיכולים לעזור ולתמוך.

 

מה ההורים יכולים לעשות אם ידוע להם שהילד חווה בריונות ברשת האינטרנט?

 

הרבה הורים לא יודעים איך הם יכולים לעזור ואם כל הרצון הטוב, לא עושים דברים שיכולים להיות מועילים כמו להגיד "די די זה יעבור". יש צורך לגבש דרכי פעולה בהתאם להתקדמות הטכנולוגית על מנת לתת להורים, וגם למחנכים, כלים שיעזרו באיתור ובהתמודדות עם התופעה הזאת:

 

ראשית, צריך לשים לב למספר דברים שיכולים לרמוז על כך שהילדים עוברים בריונות ברשת, והם:

שינויים חדים במצב הרוח, ירידה תפקודית שכוללת שינויים שהרגלי השינה ובתיאבון וגם התבודדות וחוסר אינטראקציה עם אחרים.

בנוסף על כך, יש לדבר עם הילד/נער בגובה העיניים וגם לנסות להימנע מנקודת מבט שיפוטית ומאשימה ולתת לילד תחושת ביטחון.

כמו כן, יש לחשוב ביחד על דרכי פעולה משותפות כמו התרחקות מהרשתות החברתיות למשך זמן מה, לערב גורמי חינוך וגם, במידת הצורך, לפנות לאיש מקצוע  בתחום בריאות הנפש. בעלי המקצוע האלו יתנו לילד או לנער את הכלים להתמודדות עם התופעה הזו שרק הולכת ומתרחבת.

​

איך אפשר להתמודד אם אני חווה בריונות?

 

אם מרגישים פגיעה מהודעה בטלפון או בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת, יש לפנות למישהו ולספר על כך, לא להתמודד עם זה לבד. זה יכול להיות מורה, הורה ואפילו חבר טוב שיהיו לצידך במשך התקופה הקשה הזו ואפילו יעזור בהפסקת הפגיעה בילד.  במקרים קיצוניים אפשר לפנות למשטרה שתטפל בעניין.