ישנם המון ילדים ובני   נוער שחווים דברים איומים, בריונות ברשת, השפלות, קללות, הצקות ולא משתפים אף אחד. לא הורים, לא חברים וכו.

הם מתמודדים עם זה לבד  כי הם מפחדים ומתביישים לספר, הם מפחדים שזה יחמיר את המצב , הם מפחדים שאם הם יספרו , אז יצחקו עליהם ולא יקבלו אותם. מהסיבה הזאת ישנם מקרים  רבים של התאבדויות בקרב הילדים, כיוון שהם  מתמודדים עם זה לבד.

ערכנו סקר אנונימי ברשת  בקרב בני נוער על הנושא בריונות ברשת.  בסקר השתתפו כ42  משתתפים.  מתוצאות הסקר עלה, ש95% גולשים ברשתות החברתיות, 66% היו עדים  לאלימות ברשת בעוד ש40% היו קורבנות לאלימות ברשת. בסקר ראינו  שכ35 מהמשתתפים מסכימים שבני נוער  רבים נוהגים להשפיל, להעליב בני נוער אחרים  ברשתות החברתיות משום שהם יכולים להישאר אנונימיים  ברשת. 83% מהמשתתפים מסכימים שבני נוער מתאבדים עקב תגובות רעות  ברשת. 90% מהמשתתפים מסכימים שישנם בני נוער רבים אשר חווים בריונות ברשת אך אינם משתפים גורמים רלוונטים כגון הורים, מורים, חברים, ומשטרה.

בסרטון לציבור זה, החלטנו להציג את הסיפור האישי של שיר יחזקאל ז''ל (שם בדוי) ומה שהיא חוותה.

 "בכיתה ז הייתי מדברת עם אנשים מהאינטרנט, התחילו להחמיא לי , הם רצו שאצלם את עצמי אז עשיתי זאת ושנה לאחר מכן קיבלתי הודעה בפייסבוק. ההודעה הגיעה מאותו בחור שרצה שאצלם את עצמי. בהודעה היה כתוב - אם את לא תצלמי את עצמך אני אפרסם את התמונה שלך ברשת. הוא ידע את הכתובת שלי, את הבית ספר שלי, קרובי משפחה, חברים ושמות משפחה. מאוחר יותר באותו היום ראיתי שהתמונה שלי נשלחה לכולם. התחילו אצלי התקפי חרדה ודיכאון חמור. הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. התביישתי לספר לחברים ולמשפחה שלי על הסיפור. עליתי לגג הבניין שלי ועמדתי בקצה. הסתכלתי למטה וכל מה שעבר לי בראש זה שבא לי לסיים את החיים האלה. זאת הייתי אני: שיר יחזקאל (שם בדוי) . מה שצפיתם עכשיו זה מכתב שמסכם את הסיפור האישי של שיר. בעזרת סרטון זה אנו רוצים להביא את המודעות למושג הזה - בריונות ברשת.''